קרקר כוסמיו פציח
אני אוהבת לאפות וגם לבשל. אני דקיקה רק בגלל שההנאה היא יותר מתהליך היצירה ופחות מההתעסקות עם התוצרת. מה שגורם למצב מוזר, שלא לומר מביך: יש המון אוכל, אין מי שיאכל אותו. כי כמה אפשר להתמודד עם פרצי ההתלהבות שנוחתים עלי עם כל מתכון חדש שמפציע ברשת, בבית שיושביו מקפידים, ברוב חוצפתם, על תזונה מתונה. ובמילים אחרות: יותר משהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להיניק.
אז אני מזמינה אורחים. זה פתרון מבריק. חוויה חברתית. שיחה מחכימה וכירה מבעבעת. אחת לשבוע-שבועיים, תלוי בעומס, אני פושטת על המטבח עם תרווד וסינר וכוכבים בעיניים. בסוף יש המון שאריות בפח וילדים רעבים באפריקה, אבל אני מאושרת. גם האורחים מאושרים.
כל כך מאושרים שהם מרבים להזמין בחזרה. וכך קרה שאחרים אימצו את הסינר והתרווד בעוד אני שוממה במטבחי נטול הכוכבים. פעם הייתי מסייעת. מביאה מעשה ידי לארוחות של אחרים. פעם מישהו אהב את העוגות שלי. את הסלטים שלי. בימים שהיו ואינם הייתי סוחבת במו ידי צלחת מהבילה מהכיריים שלי. היום אני מביאה קרקר. קרקר!
זה בגלל שהייתי טיפשה. שאלתי מה להביא, אמרו, מה שתרצי, אז הלכתי על מציות מקמח כוסמיו. בדיוק אפיתי ויצאו כל כך פציחים ופריכים שחשבתי ברוחב לב: שגם אחרים ייהנו. מאז כולם נהנים ודורשים במפגיע: תביאי את הכוסמין המתפצח הזה. שמענו עליו.
אני מציעה את חלת הבצל המדהימה שלי. מנדנדת עם בטטה קריספי, מפתה בכדורי שוקולד ברוטב עננים עם טבעת יהלום בצד, והם בשלהם: קרקר.
מסקנה: אסור להיות נחמדים.
חומרים
לכמות בינונית (כרבע ק"ג)
חצי כוס קמח כוסמיו
חצי כוס שיבולת שועל
רבע כוס שמן זית
רבע כוס שמן קנולה
1 כף מים
1 כף רוטב סויה
רבע כוס אגוזי מלך קצוצים גס
רבע כוס גרעיני דלעת
כף סוכר
כף מלח
כפית אבקת שום
הכנה:
- מחממים תנור לחום 170 מעלות
- מערבבים את כל החומרים לעיסה דביקה.
- מניחים בין שני דפי נייר אפיה ומרדדים מעל נייר האפייה העליון המכסה את הבצק לעלה דק מאד
- מסירים את נייר האפייה העליון ואופים בתנור כעשרים דקות עד שהשוליים מזהיבים מעט. משגיחים שלא יישרף!
- מוציאים, מצננים מעט. חותכים לצורות לא סימטריות (אני אוהבת משהו שקרוב למשולשים). שומרים בקופסה אטומה.
