חלווה זה אני. אני זה חלווה. אם יפצעו אותי פעם, ימצאו בדמי ערכים שווים של חלווה ולחם. אלו שני המאכלים הטובים ביותר בעולם. יותר משוקולד. יותר ממלח. יותר מאננס טרי או ליצ'י משומר. אבל בעוד שללחם צריך משהו על יד, נניח חמאה ומלח גס, פרוסת עגבניה, ממרח פסטו או סתם פרוסת רוסטביף בחרדל שנשארה מארוחת שבת, לחלווה לא צריך תוספות. היא טעימה וממכרת עם ובלי פקאנים (או פולי קקאו גרוסים).
אני אוהבת לקנות חלווה בשוק. לאמוד מעשה מומחית את גושי הסלע הגדולים שמתפוררים לרסיסי עננים לבנים עם כל מגע יד. אני מנסה את כל הסוגים והתוספות כי כבר אמרו חכמים: חלווה בבית – שמחה בבית. אורה בבית. מתוק בבית.
הבוקר החלטתי להכין אותה בבית. הצטיידתי במדחום, סירופ סוכר, טחינה גולמית משובחת וסינר של מקצוענים. חיממתי, הרתחתי, יצקתי, בחשתי, מדדתי, נכוותי, טעמתי ואיך להגיד את זה יפה? יצא מרק טחינה. מתוק. רוטט. סוג של הכלאה בין רגל קרושה למרמלדה.
עד שנתקלתי במתכון ששוטט לו בבדידות מזהרת ברשת. בלי אבא ובלי אמא. כיון שמאמצת יתומים לחיקה זו אני, מיד אספתי וניסיתי. יצא פלא הפלאים! גם טעים בטירוף, גם חתיך עולמי, גם בריא (יחסית) ועיקר העיקרים – מרגיש כמו חלווה מהשוק. לא תחליף ולא מרק.
אפשר להכין ולאכול ככה. ואפשר לכדרר ולצפות בשוקולד חלב, לקשט באגוזים-פיסטוקים ולהכניס לקופסת מתנה. שתי האופציות הורסות. גם בטעם. גם בלוק. אז יעללה לעבודה.
חומרים:
חצי כוס שקדים קלופים וטחונים
חצי כוס טחינה גולמית
רבע כוס סוכר (או ארבע כפות דבש)
כף תמצית וניל איכותית
הכנה:
זהו. כן כן. מערבבים. משטחים בתבנית. מכניסים למקרר מתאפקים שעה עד להתייצבות.
למתקדמים:
מערבבים. קורצים ומכדררים לכדורים קטנים. ממיסים 100 גרם שוקולד חלב עם כף שמן. מניחים בצלחת ומגלגלים את כדורי החלווה בשוקולד עד לציפוי מלא. מפזרים מעל חצי אגוז מלך-פיסטוק שלם או גרוס-דובדבן אמרטו או כל דבר אחר שאתם אוהבים. מניחים על נייר אפיה ומכניסים למקרר.
